החלטה בתיק בש"א 22567/07

1.         בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו (המתוקן) של בית משפט השלום בתל-אביב (ת.א. 36538/04) מיום 5.11.07, אשר קיבל חלקית את תביעת המשיבים 1-10 (להלן - המשיבים) בעניין ליקויי בנייה ואי התאמות שהתגלו ב-5 דירות שרכשו המשיבים מהמבקשת.

בהתאם לאמור בבקשה, בית משפט קמא חייב את המבקשת לשלם למשיבים סך כולל של כ-530,000 ש"ח (משוערך), תוך שקבע את אופן חלוקת הפיצוי בין המשיבים השונים, וביחס לכל אחת מהמשפחות.

בנוסף, חייב בית משפט קמא את המבקשת בהוצאות דחיית הודעת צד ג' ששלחה המבקשת כנגד המשיב 11 (להלן - המשיב).

בית משפט קמא דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע שהגישה המבקשת.

2.         בבקשה דנן עותרת המבקשת לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא עד להכרעה סופית בערעור, זאת כנגד הפקדת הסך שנפסק לזכותם של המשיבים (משוערך) בצרוף הסך שנפסק למשיב בגין הוצאות, בקופת בית המשפט או העמדת ערבות בנקאית בסך זה צמודת מדד, והפקדתה בקופת בית המשפט.

לטענת המבקשת סיכויי הערעור טובים, תוך שפרטה התייחסותה לנושאים השונים שנקבעו בפסק הדין, לרבות, ביחס לנושא ירידת ערך, ליקויי בניה, עוגמת נפש ואחריותם של הצדדים השלישיים - המשיב והמשיבים הפורמאליים.

כמו כן טוענת המבקשת כי בימים אלה מתבררת תביעה שהגישה כנגד המשיבים, ואשר אם תתקבל, יחוייבו המשיבים לשלם לה סכומים העולים על הסכום שנפסק כנגדה בפסק הדין (717,392 ש"ח קרן) (להלן - התביעה האחרת).

לטענת המבקשת, אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, אזי לנוכח מצבם הכלכלי של המשיבים, תהא הכבדה קשה על אפשרות המבקשת להשבת הכספים, אם יתקבל הערעור, במיוחד כשייתכן ועומדת למבקשת זכות קיזוז נוכח התביעה האחרת.

לטענת המבקשת, המשיבים הינם שכירים, אנשים מהיישוב, המתפרנסים למחייתם מעבודה ושכר ממוצעים. הם אינם בעלי הון, וחלקם הגדול טרם פרע את תשלומי המשכנתא בגין הדירות שרכשו. המבקשת תמכה את בקשתה בתצהיר של מנכ"ל המבקשת, הגב' פסיה גריידינגר, שאמנם הוגש במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע שהגישה המבקשת לבית משפט קמא, אולם מכל מקום פורטו בו יתרת תשלומי המשכנתא שנותרו למשיבים לשלם עבור הדירות, ולכל משפחה בנפרד. עם זאת יודגש, כי ביחס למשיבים 3-4 (עטיה) לא צויין בתצהיר מה שווי תשלומי המשכנתא שנלקחו על-ידם, וכל שצויין כי הללו מכרו את דירתם בפרוייקט בתחילת שנת 2007, " וככל הנראה רכשו דירה אחרת תחתיה וקיימת סבירות רבה כי מדובר בדירה יקרה מזו הקודמת וכי עליהם לשאת בתשלומים נוספים בעטיה".

משכך טענה המבקשת, כי המשיבים חייבים עדיין סכומים רבים לבנק הממשכן, תוך פירוט הפרוייקט ורוכשי הדירות בו, ועל כן לטענתה, קיימת סבירות גבוהה כי אם יתקבל ערעורה, ייקשה עליה להיפרע מהמשיבים.

3.         המשיב טוען כי בהתייחס אליו חוייבה המבקשת לפי פסק הדין בהוצאות בסך 10,000 ש"ח בלבד, ומשכך, לא הציגה המבקשת תשתית עובדתית, הכיצד לא ניתן יהיה לגבות ממנו סכום זה, אם יתקבל ערעורה. כמו כן טוען המשיב כי מדובר בערעור הנסב על קביעות עובדתיות של בית משפט קמא, ועל כן אין מקום לטענה כי סיכויי הערעור טובים. בנוסף מציין המשיב כי התביעה האחרת אינה קשורה אליו, ועל כן אין שום סיבה בשל אותה תביעה אחרת, לעכב את תשלום ההוצאות שנפסקו לזכותו.

4.         המשיבים בתגובתם טוענים כי סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק הדין מושתת על אדנים עובדתיים וראייתיים מוצקים, ובכלל זה חוות דעתו של המומחה שמונה על-ידי בית משפט קמא.

לעניין מאזן הנוחות טוענים המשיבים, כי המבקשת לא הביאה ראיות חותכות, כך המשיבים, בדבר מצבם הכלכלי, וכי אכן תימנע ממנה היכולת להיפרע מהם, אם יתקבל ערעורה. לטענתם: " ...המבקשת לא רק שלא הביאה כל ראיה למצב כלכלי קשה של מי מהמשיבים...אלא להיפך - היא טוענת כי המשיבים הם אנשים נורמטיביים, אנשים מן היישוב, אשר מתפרנסים למחייתם..." (בעמ' 4 לתגובה).

לטענת המשיבים זכותם לקבל את הכספים שנפסקו לטובתם בבית משפט קמא, כשלטענתם, אותה ערבות שהמבקשת עותרת להפקיד עד לסיום הליך הערעור, " לא תעזור להם בשנים הארוכות שבהם יהיה הערעור תלוי ועומד" (בעמ' 5 לתגובה).

דיון :

5.         במקרה שלפנינו מדובר על פסק דין כספי, והכלל הוא כי אין מקום לעיכוב ביצועו אלא במקרים חריגים [ראו: ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל (ט.פ.)]. על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין, מוטל הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים - כי סיכויי הערעור טובים, וכי אם לא יעוכב פסק הדין, ייגרם לו נזק בלתי הפיך או לפחות באופן המצדיק את עיכוב פסק הדין - מאזן הנוחיות [ראו: בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668 וכן רע"א 3146/06 גלבוע נ' מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל (ט.פ.)].

בנוסף, על בית המשפט לבחון את אותה "מטוטלת", דהיינו, סיכויי הערעור מחד גיסא והקושי בהשבת המצב לקדמותו, מאידך גיסא.

6.         משבאים אנו לבחון את הנסיבות דנן, אין מקום לבחינת הסכום הכולל שנפסק לזכותם של המשיבים כולם, אלא יש לבחון את הנסיבות הקשורות לכל אחת ממשפחות המשיבים.

בחינה זו מצביעה כי הסכומים שנפסקו נעים בין כ-75,000 ש"ח קרן לבין כ-143,000 ש"ח קרן למשפחות השונות.